לא כך תכננתי את החיים שלי. ממש, ממש לא. באף שלב לא תיארתי לעצמי שאהיה פעם stay at home mom.
בגיל 18, כשרוב הצעירים רק מתחילים לטעום את החיים שמחוץ לבית, אני כבר ידעתי בדיוק מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה. שלושה שבועות אחרי שהשתחררתי מהצבא, כבר השתלבתי בתפקיד זוטר באחד הארגונים החשובים והמשפיעים במדינה. זה התאפשר בעיקר הודות לכך שהתנדבתי בו בשלוש השנים שקדמו לזה, מה שהתברר כהשקעה חכמה.
מדובר באחד מהארגונים האלה, שחובקים אותך מכל כיוון, או בעצם בולעים אותך, ונותנים לך מענה לכל מה שאתה צריך: תפקידים מעניינים, אופק קידום, תחושת מימוש עצמי, ערכיות ותחושת שליחות, וגם תגמול כספי הולם. הארגון הזה, שברגע שאתה מתברג בו – הופך להיות הבית הראשון שלך, ואתה שואף להישאר בו לעד. לא, אני לא אספר לכם מה הוא.
הייתי מוכוונת עשייה וקריירה, מלאה באותן תחושות של שליחות ומימוש עצמי, ובגיל 27, עם נסיון משמעותי בתחומי ושני תארים, הגעתי לנהל פרוייקט עם 30 עובדים ותקציב של מיליונים.
הרגשתי על הגל, והיה לי ברור שאני ממשיכה איתו. יחד עם זאת, היה לי תמיד ברור שתהיה לי משפחה גדולה, עם שלושה ילדים לפחות ולרגע לא חשבתי שזה יעצור אותי מלהתקדם בקריירה, שבניתי בלי פרוטקציות ובעבודה קשה.
את "משבר" האמהות הראשון צלחתי בלי בעיה. חזרתי לעבודה 6 שבועות אחרי לידתו של בוביק, בלי שירגישו כלל שעזבתי. אני על זה! הודעתי למנהל שלי. אין צורך במילוי מקום, אני מסתדרת. מיניתי אחת מהעובדות שלי להפגין נוכחות במקומי בעת הצורך ותפעלתי הכל דרך הטלפון. חודש וחצי אחרי הלידה, כאמור, כבר חזרתי ושקעתי כולי בעבודה.
בעלי ניצל את השינוי החדשני, דאז, בחוק חופשת הלידה ולקח במקומי את החודשיים שנותרו, מה שלא התקבל בברכה על ידי המנהל שלו. מה פתאום, למה אתה, לא הייתי מוכן לזה, מה אני אמור לעשות עכשיו – המנהל שלו ניסה לשכנע אותו לזנוח את הרעיון המוזר הזה. על הדרך זכה בעלי ללא מעט לגלוגים מצד חבריו ההייטקיסטים (אז אתה גם לוקח קורסים בהנקה? ובמה אישתך עובדת, רמטכ"ל?).
אני המשכתי מכוח האינרציה והרגשתי שהכל קטן עליי. כשבוביק היה בן שנה וחצי, כבר סגרתי 4 שנים בתפקיד, וג'וב חדש ובכיר יותר נראה אי שם באופק. אני על זה, ושום דבר לא יעצור אותי. גם ילד מספר 2.
ואז קיבלנו מתנה שלא ציפינו לה.
בשבוע 9, אחרי שכבר הייתי אצל רופאת הנשים וזוהה דופק אצל העובר (העובר, בלשון יחיד) הגעתי לטכנאית לבצע אולטרסאונד של גיל ההריון.
שם קיבלתי את הפתעת חיי.
אתם מוכנים לזה?
"זה אחד, וזה השני", הצביעה הטכנאית על שתי נקודות, בשני שקי הריון.
מה שני?! צעקתי
יש לך שניים
מה שניים?!
יש לך תאומים
איך תאומים?!
המידע הזה לא הצליח להתיישב לי בראש למשך עוד הרבה זמן. בידיים רועדות לקחתי את התמונה של האולטרסאונד, בה ראו בבירור שני עוברים, ולא יכולתי להאמין. הרגשתי כמישהי שזכתה בלוטו ולא יודעת מה לעשות עם כל המיליונים האלה.
הבשורה על התאומים, שבהמשך קיבלו הגדרה מדוייקת ומרגשת יותר – תאומות, טלטלה אותי. גופנית, שכלית ורגשית.
הריון של תאומים זה לא כמו הריון יחיד, הזהירה אותי רופאת הנשים, אחרי שחזרתי אליה עם החדשות.
התחלתי להרגיש זאת במהרה. הקאות עד שבוע 18, קשיי נשימה, כאבי גב בלתי נסבלים, 8 וחצי חודשים של סבל פיזי ונפשי, שמירת הריון ואשפוזים, שהסתיימו בלידה מוקדמת, כצפוי. תקופה לא קלה של פגייה והתאקלמות בבית עם 2 תינוקות פלוס הגדול בן השנתיים, העבירו, מן הסתם, את כל השאיפות המקצועיות שלי לארכיון.
לקראת תום חופשת הלידה, התלבטתי קשות מה לעשות. החזרה לעבודה נראתה לי הכרחית בשביל ההמשך התקין של החיים שלי, אבל מוקדמת מדי מבחינת הילדים שלי.
עם זאת, החלטתי לחזור, ולתת את המקסימום.
זוכרים את הארגון שבו עבדתי? התגעגעתי לתחושת המימוש העצמי והשליחות הזו, שהיו פעם חלק מהיומיום שלי.
אולם, כשחזרתי לעבודה, אחרי כ-10 חודשים ברוטו של היעדרות, הבנתי את סופה של התקופה.
המחליף שלי למשך חופשת הלידה, בחור רווק נטול ילדים, כבר התמקם לו בנוחות בכסא שלי.
המנהל שלי, שבמשך שנים היה שבע רצון ממני, הפליג בתשבוחות לעבודתו של המחליף וטיפטף לי אט אט שבטח יהיה לי קשה לעבוד עם 3 תינוקות, ובטח אאלץ להיעדר הרבה כי תינוקות חולים הרבה, ואיך אוכל להיות רחוקה מהם במשך כל היום ולא לדאוג.
בשיחה הפרונטלית האחרונה עם המנהל שלי, דמות קשוחה, ותיקה וסטריאוטיפית לחלוטין, שהפמיניסטיות היו עפות עליה ולא בקטע טוב, הוא אמר שלדעתו יהיה לי קושי גדול למלא את התפקיד כאמא לשלושה. ובכלל – הוא ממליץ לי לקחת פסק זמן מהקריירה ופשוט להיות אמא טובה.
אמא טובה.
אמא טובה.
המשפט הזה מהדהד אצלי בראש כבר שנים.
בלעתי את דבריו, והחלטתי לזרום עם זה. החלטתי להיות חכמה ולא צודקת, ולחתוך באותו הרגע. כאן אוריד מסך על השתלשלות העניינים, אך בדיעבד זו הייתה החלטה נכונה, שהשתלמה לי גם נפשית וגם כלכלית.
בעזיבה טראומטית, של אותו ארגון שואב וטוטאלי שלתחושתי בגד בי, נעלתי בצד את כל מה שרציתי ועבדתי קשה בשבילו במשך שנים רבות.
עזבתי ולקחתי את ההמלצה הצינית של המנהל שלי בשתי הידיים, והפכתי לאמא טובה.
אמא שמטפלת, דואגת, משחקת, ותמיד נמצאת ליד, לשלושה חבובים שהרוויח ובגדול.
במקביל חיפשתי איך למלא את החור שהשאיר אצלי הארגון הזה, שצמחתי בו 12 שנה, ושמילא אותי באתגרים מקצועיים, מימוש עצמי ותחושות גאווה.
כשסוגרים לך דלת, צא מהחלון, כך אומר בערך הפתגם, והדרך היחידה שבה הצלחתי, מטאפורית, לצאת החוצה,
בתור stay at home mom, היא למרחב האינטרנטי.
לעולם שיצרתי ברשת, בשנים האחרונות, קראתי אמא טובה. good mother.
צמד המילים התמים הזה, עבור רובנו, מתקשר נטו לרוך, לדאגה אימהית, חינוך וטיפול בילדים.
עבורי המושג הזה מעורב, גם עכשיו כעבור שנים, בתחושות של עלבון, כעס, ואכזבה, כלפי ארגונים גדולים ואנשים גדולים (או כאלה שמרגישים גדולים) שלא באמת נותנים סיכוי לעובדות שהן אמהות, וקושרים את "איכות האמהות" ל"איכות הביצועים".
מוקדש לאמהות שעובדות במשרה מלאה, לאמהות שנמצאות בבית, עבור אלה שמלאות ברגשות אשמה על כך שעוזבות את הילדים כל בוקר, ועבור אלה שמרגישות פספוס על שמזניחות את החלומות שלהן.
כך, וכך, וכך, וכך – כולנו אמא טובה.
לא ניתן להגיב