לפני 4 וקצת שנים, כשהפכתי לאמא, התחלתי להיות מוטרדת מדברים שלא הדאיגו אותי קודם. פעם הייתי בן אדם רגוע, שבלס לו ג׳אנק פוד בלב שלם, שיזף את עצמו בשמש המדברית בלי להניד עפעף (או לשים כובע), נרדם עם הטלפון הנייד מתחת לכרית (בציפייה לסמס), ונשם לרווייה את בשמי רמת חובב של שעת הזריחה, אחרי לילות של עישון פאסיבי במועדון הפורום… (אחח.. באר שבע אהובתי).
אחרי לידתו של בוביק הפכתי לפצצת לחץ. מה זה לחץ? כשנגמרו הדברים שמהם נלחצתי על פי ההגיון הבריא שלי, התחלתי לחפש באינטרנט דברים נוספים שמהם צריך להיזהר, במיוחד כשיש תינוק בבית. כך גיליתי איזה השפעות מזיקות מרחיקות לכת יש לקרינה האלקטרו-מגנטית ממכשירי חשמל פועלים (הידעתם: שואב אבק הוא המסוכן שבהם), WI-FI, קרינה סלולרית, חומרים משמרים במזון ועוד.
עם חלוף הזמן התאזנתי, אבל אימצתי את הגישה הזו כדרך חיים, ואני משתדלת לספק לקטנטנים (בינתיים התווספו עוד 2 ילדות לצוות) סביבה כמה שיותר בריאה ובטוחה, להכין אוכל כמה שפחות תעשייתי ולהפחית עד כמה שניתן שימוש בכימיקלים בבית.
אי אפשר להימנע מהכל, אבל עם קצת מודעות יש דברים שאפשר לשפר בחיינו בלי בעיה. אחד מאותם הדברים שהוצאנו מחיינו בקלות, כפי שכתבתי בעבר, הוא הלחם התעשייתי, בעקבות צירוף המקרים של כתבה מכוננת בערוץ 2 ומכונת הלחם שקיבלנו במתנה (בלי פתק החלפה).
רעיון נוסף שמסתובב אצלי בראש אבל נפסל בכל פעם מפאת חוסר זמן וכוח, הוא להפסיק להשתמש במגבונים הלחים התעשייתיים (רק תקראו על האריזה מה זה מכיל), ולהכין בבית מגבונים טבעיים.
מוצר נוסף, בר המרה לתחליף טבעי, הוא מסיר הכתמים לבגדים. יש לי כזה מתחת לכיור, ואני משתדלת להשתמש בו כמה שפחות, במיוחד לבגדי ילדים.
לא ניתן להגיב