השנה היא 1991. אוגוסט 1991, רגע לפני תחילת שנת הלימודים.
המקום הוא חנות של קרביץ, מרכז הכרמל, חיפה. אני בת 8, ילדה רזה עם שיער ארוך, נוטפת נזלת ודמעות, מחבקת קלמר פלסטיק ורוד עם לחצנים ויוצאת לקרב אבוד מראש.
(זוכרים את קלמר הזה? הקלמר המלבני הקשיח, שהגיע בהמון גרסאות, לבנים ולבנות, שהיו לו לחצנים מכל הצדדים? לוחצים על כפתור וקופץ מחדד, לוחצים על אחר ונפתח מגש של מחק).
אז אני עומדת ליד מדף הקלמרים, אוחזת בורוד הזה עם תותית, ומייללת את כל הטעונים שהצלחתי לאסוף כדי לשכנע את אמא לקנות לי אותו. הוא יפה, ואני אוהבת אותו ולכולם יש כזה!
אבל היא הייתה החלטית. ״זה לא נוח, לא פרקטי, נשבר מהר וסתם יקר! לא קונה לך כזה!״ ולסלסלת הקניות נחת לו קלמר ג׳ינס, הזול והפרקטי. ברגע אחד של החלטה הפסקתי ליילל, ניגבתי את הנזלת, ונשבעתי שבחיים, בחיים לא אשכח לה את זה. והנה, 30 שנה אחרי – עדיין זוכרת.
אותו יום, אמא שלי, מקצוענית בטראומות ילדות, בראה את העיקרית שבהן. כיתה ג׳ התחילה לה ברגל שמאל, כשבשיעור הראשון של השנה, נועה שכנתי לשולחן שלפה את קלמר הלחצנים שלה, וגם לתמר ונגה שישבו לפנינו היה את אותו קלמר הלחצנים, וכולן הסתובבו אליי, הסתכלו על קלמר הג׳ינס שלי ולא הבינו. ״זה בגלל שהיא עולה חדשה״, הסבירה תמר לנגה. ״ברוסיה לכולם יש רק קלמר ג׳ינס. נכון? נכון?? נכון???״
החלפתי צבעים ושתקתי. איפה נהוג כאן בישראל לקבור את עצמך מבושה?
ולימינו.
יולי 2018. חנות של yolo, אוסישקין, רמת השרון. אני נכנסת לקחת פיצ׳יפקעס של בית ספר לבוביק הבכור שלי, שעולה לכיתה א׳.
מסתכלת מסביב, הלומה מכל הצבעוניות, תוהה מאיפה להתחיל ו…
או…מיי…גאד! אני רואה את קלמר החלומות שלי, שפתאום אחרי 30 שנה עשה קאמבק. מתקרבת למדף מלא בקלמרי פלסטיק עם לחצנים, ומרגישה שחזרתי אחורה בזמן.
לקחתי את הורוד שביניהם, והתחלתי ללחוץ באטרף על הלחצנים, והמוכרת כנראה לא הבינה מה נסגר איתי, בכל זאת אישה בת 30 פלוס, ושאלה אם אני צריכה עזרה, ואז אמרה שאסור להוציא דברים מהשקיות שלהם.
אני לוקחת אותו, אמרתי. ״מה זאת אומרת את לוקחת אותו?״ אמר לי ההגיון – ״זה לא נוח, לא פרקטי, נשבר מהר וסתם יקר!״
לעזאזל עם זה. הפעם, הקלמר עם הלחצנים בא איתי הביתה.
בקיצור, עשיתי סוג של קלוז׳ר, אחרי 30 שנה, עם הבן שלי שעולה לכיתה א. ציידתי אותו בכל הדברים המדליקים לבית הספר שיש, כי הכיף (וגם הטראומות) נמצאים בדברים הקטנים.
הקלמרים הקסומים האלה שעליהם גדלנו, עשו קאמבק בחנויות של YOLO, רשת של ציוד משרדי ומתנות שמתמחה בפריטים מדליקים. מקום מושלם לילדים יצירתיים לפני תחילת שנת הלימודים ולאמהות שלהם. מה שלא תקחו לידיים בחנות הזו, יהיה לו קטע.
קופוני הנחה ושוברים לרכישת ציוד לביה״ס תוכלו לקבל בקישור הבא.
הדבק סטיק הזה נראה לכם רגיל? אז זהו שלא.
גם הסרגל המתקפל הזה, שנפתח לאורך של 30 ס״מ.
בקיצור הבנתם. רשת לא זולה אמנם, אבל מדליקה באמת.
הלאה.
בשלב מסויים הבנתי שחשוב שגם הבן שלי, שהוא בעצם זה שעולה לכיתה א׳, יבחר בעצמו כמה דברים לבית הספר. להסתובב בחנויות אין לי זמן, אז נכנסנו לאתר של פלפוט. כן, גיליתי להפתעתי שהיום אפשר פשוט להזמין את כל הציוד אונליין והוא יגיע הביתה. מנפלאות הקדמה.
לפלפוט, מסתבר, יש אתר אינטרנט שדרכו ניתן לרכוש ולקבל הביתה חלק גדול מהמוצרים שלהם. ישבנו עם בוביק מול המחשב ובחרנו מתוך כל המבחר של העיצובים והמותגים את מה שהוא הכי אוהב.
ביצענו הזמנה וקיבלנו הכל עד הבית, עם שליח.
אז כיתה א׳ שלנו תהיה בסימן אופטימי של סמיילים צבעוניים, עם נגיעות של גלשנים וכדורגל, גאדג׳טים מדליקים שאין לאף אחד, וקלמר אחד היסטורי עם לחצנים.
היכנסו לאתר שלהם לחטט קצת:
לא ניתן להגיב