את ההצגה תל חורף ראיתי לפני שבוע, במסגרת מבצע ימי התרבות של מפעל הפיס. לא קראתי עליה לפני כן, הלכתי כי הסתדרו לי היום והשעה, וכמובן כי ״20 שקל לכרטיס, בטח למה לא״. וזה היה הימור מוצלח!
המחזה המקורי מתרחש בעיירה מרוחקת וקפואה במדינת מיין, ואילו כאן ההתרחשות היא במדינת תל אביב המושלגת, ומפה השם: תל – חורף.
על הבמה עולם עתידני, בסך הכל בעוד כעשר שנים מהיום, שבו עידן הקרח מגיע לתל אביב.
קר ברחובות, קר בלב, פינגווינים משוטטים בחוף הים הקפוא, הטכנולוגיה השתלטה על החיים, שנות ה-80 השתלטו על האופנה. הדבר הטוב היחיד לו מצפים האנשים בנקודת הזמן הזו, הוא הזוהר הצפוני, שאמור להבליח בפעם הראשונה בתולדות כדור הארץ מעל מגדלי עזריאלי.
בעולם המיאש הזה, צומחים מספר סיפורי אהבה. מצחיקים, מרגשים, חכמים, ממלאי השראה ומעניקי תקווה.
במקצועיות ורגישות, נשזרים זה בזה הסיפורים, הדימויים, המסרים, הצללים, התלבושות, האביזרים, התנועות והמוזיקה לכדי יצירה מושלמת. הכל כל כך זורם, יפה ומרגש שקשה להסיט מבט. נעים בעין, נעים באוזן ונעים בלב.
הסצינה היפה ביותר היא זו של הבחורה שמחזירה לחבר לשעבר את כל האהבה שנתן לה. קח, אני לא צריכה ממך כלום! היא צועקת וממלאה את הבמה בכרי ענק כסופים. ״קח את האהבה שלך!״ הוא בתמורה מוסר לה שקית קטנטנה: ״וזו כל האהבה שאת נתת לי״. ובשקית היה…
ההצגה מלווה ע״י שלושה שירים בביצועים מקסימים – זה היה סיפור של חורף (מלים יהונתן גפן, לחן מיקי גבריאלוב), בכל זאת יש בה משהו (מילים נתן אלתרמן), ושקיות אהבה (מילים שחר סגל)
עידו מוסרי, כרמל קנדל, נועה הר ציון, דור מיכאלי ואלדד פריבס.
ממליצה בחום על ההצגה. קרוב לוודאי ההצגה הכי טובה שראיתי, בשנים האחרונות.
לא ניתן להגיב