כשהייתי בת 10 זה היה ה-שיר הכי מגניב שהיה מתנגן במערכת הסטריאו במסיבות הכיתה שלנו. השיר what's up הוא שיר של 4non blondes, להקת רוק אמריקאית מסן פרנסיסקו שיצא בשנת 1993.
הלהקה ושמה, כמו ששמתן לב, הוא 4 לא בלונדיניות, שם מטופש ומביך במבט לאחור, הורכבה מ-4 נשים להט״ביות ברובן, כחלק מהזרם של ״הזמרים המכוערים״. כן, בסוף שנות ה-80 , תחילת שנות ה-90 היה thing כזה – אם תופיע עם שיער מלוכלכך, לבוש של הומלסים ומראה כללי מעופש (זוכרות את ספין דוקטורס למשל, עוד חבר בזרם הזה? ) יקחו אותך ברצינות והמוזיקה תיחשב טובה יותר.
אז השם של הלהקה, 4 לא בלונדיניות, מתחנן שתיקחו את המוזיקה שלהן ברצינות כי הן לא טיפשות (כידוע, בלונדיניות הן טיפשות) ולא מטופחות (כידוע, בלונדיניות זו מילה נרדפת למטופחות).
רוצות לדעת מה האירוניה?
כשלהקת הלא בלונדיניות מיצתה את עצמה, כעבור שנה מיציאת הלהיט המצליח, הסולנית לינדה פרי זו עם הכובע, התחילה להתפרנס מכתיבת שירי פופ קליטים לזמרות בלונדיניות – בין היתר לפינק ולקריסטינה אגילרה, האם אמא של הבלונדיניות המתוקתקות.
אז על מה שיר מדבר השיר האייקוני? כן, הבנתן נכון.
על בחורה מסטולית מעישון סמים, שמחפשת את עצמה.
Twenty-five years and my life is still
Trying to get up that great big hill of hope
For a destination
היא בת 25, מבולבלת, שמחפשת את עצמה, ולא מבינה מה קורה סביבה –
And I scream at the top of my lungs
What's going on?
אבל אולי לג׳וינט שהיא לוקחת על הבוקר, ברגע שהיא מתעוררת, יש חלק בזה –
And so I wake in the morning
And I step outside
And I take a deep breath and I get real high
