לפני כעשר שנים טסתי לשליחות מטעם הארגון שעבדתי בו. היינו שניים במשימה הזו, אני ובחור נוסף בן גילי. היינו אז בני 20 וקצת, נורא צעירים ומלאי אמביציות, וכמתבקש מהמעמד – מתפוצצים מחשיבות עצמית. נבחרנו שניים מתוך קבוצה של עובדים שחשקו בנסיעה הזו, ועל פניו, זו הייתה שליחות מהאגדות. זכינו לטייל מספר שבועות בארץ רחוקה, במימון מלא של הארגון פלוס שכר לא רע על כל התקופה.
זה היה סוף נובמבר. טיילנו ברחובות מושלגים של עיירות נידחות, מקומות שנתקעו אי שם בשנות ה-70 של המאה הקודמת. חלפנו על פני בקתות עץ רעועות, בתי מלאכה מלוכלכים וכיכרות גדולות ומוזנחות. ראינו עולם אחר.
אולם למרות שזה היה חלום שהתגשם, לא הצלחנו להנות.
המקומות שראינו נראו מסכנים ועצובים כל כך דרך העיניים המערביות שלנו, אך בעיקר נראו עצובים ומסכנים בני האדם שפגשנו שם. אנשים קשיי יום, עטופים במעילי פרווה בלויים, עוסקים במלאכה פיזית, ממהרים, לחוצים, נוקשים, זועפים, גסי רוח וחסרי סבלנות. אנחנו באנו בחיוך ויד מושטת וחטפנו צעקות וקללות על ימין ועל שמאל.
אני הוכנעתי על ידי המצב. לאנשים במקום הזה היה וייב כל כך לא נעים, שלא רציתי ולא ניסיתי לפרוץ אותו. התכנסתי בתוכי, עשיתי את מה שנדרש עבור העבודה וחיכיתי שהזמן יעבור ונחזור הביתה.
לעומתי, בן זוגי לשליחות לקח את הגישה השלילית של האנשים כאתגר אישי והתברר כאומן ביחסי אנוש. עשר שנים עברו מאז, ואני נזכרת בו לפעמים, תוהה איך מתהווים אנשים נדירים שכאלה, שמצליחים תוך שניות להמיס את האנשים הכי קשים שיש.
הייתה לו, לבחור, יכולת מופלאה לקלוט את הכאב של האדם שמולו, להבין מה הוא צריך לשמוע באותו רגע ולתת לו את המענה המדוייק. לכרטיסנית הכעוסה ברכבת התחתית שנבחה כי נכנסנו מהצד הלא נכון – הוא הזכיר שתכף נגמר יום העבודה ובכלל, יום חמים היום ויש שמש בחוץ. לסדרן הזועף בסופר הוא הבטיח שהסדר שהוא מקפיד עליו יישמר ונשים במקום את כל היוגורטים שהזזנו. לרוכל שהתעכבנו ליד סחורתו מבלי לקנות הוא הבטיח שדווקא התקהלות ליד הדוכן שלו מושכת לקוחות. כל הסיטואציות האלה היו מאיימות עד לרמה שהיו יכולות להתפתח לאלימות.
אבל האנשים הזועמים האלה, שזכו לחיוך והזדהות עם מצבם, באופן קסום הפכו את עורם. הבעות פנים כעוסות ותנועות מאיימות נעלמו. הם חייכו בחזרה, פתחו בשיחה, והציעו לנו את עזרתם.
צפיתי בו מהצד בהתפעלות. הבחורצ'יק היה חביב ותקשורתי מיסודו, אבל הטכניקה שהוא אימץ, באופן טבעי או במכוון, של שימוש באמפתיה כדי להשפיע על אנשים, פעלה כמטה קסמים.
לא שמרנו על קשר אחרי השליחות. הפייסבוק שלו היה ריק מעדכונים במשך שנים, אך לפני זמן מה קפצה אצלי בפיד תמונה שלו לוחץ את ידו של דיכטר. מספרים שהבחור התגייס כבר מזמן לפעילות מסווגת של משרד ראש הממשלה.
נזכרתי בו כעת, כשקראתי את ספרה של ד״ר עדה בקר ״נולד להיות חברותי״.
באחד מפרקי הספר מדגישה הכותבת את האמפתיה כאחת המיומנויות הבין אישיות והחברתיות החשובות ביותר. "להיות אמפתי פירושו לפתח יכולת להבין את הצרכים של מישהו אחר, להבין מה עובר על האחר ומפעיל אותו ולהיענות בהבנה וברכות". הכותבת טוענת שאפשר לפתח את האמפתיה, מעין כוח-על חברתי שכזה, במהלך השנתיים הראשונות לחיי הילד, והיא גם נותנת טיפים מעשיים איך לעשות את זה.
כנראה הוריו של השותף שלי עשו עבודה מאוד טובה בהיבט הזה. אם נחשוב על זה, מעבר לכך שרגישות היא בכל זאת תכונה מולדת, היכולת לקרוא אנשים ולהזדהות איתם היא מיומנות חברתית שבהחלט ניתן לפתח אצל הילד, עוד בזמן שהוא פעוט.
אולם אמפתיה היא לא המיומנות החברתית היחידה שלטענתה של ד״ר בקר ניתן לפתח אצל הקטן שלנו, ויפה שעה אחת קודם.
בספרה היא מתייחסת להתנהגויות חברתיות שונות שאנחנו מזהים אצל התינוק שלנו ומלמדת איך להבין ולתמרן אותן לכיוונים חיוביים.
לגדל ילד חברותי שיידע להסתדר בכל סיטואציה, גם בארץ זרה, ועם כל סוגי האנשים שיש, גם הקשים ביותר, זו המשאלה של כל הורה. הספר יוצא מנקודת ההנחה שביכולתנו להשפיע על ההתפתחות החברתית של הילד שלנו עוד בגיל הינקות, במהלך השנה הראשונה לחייו, והיכולות החברתיות איתן הוא נולד ניתנות לפיתוח ומיקסום.
הספר "נולד להיות חברותי" מתייחס בעדינות ובדיוק לאלמנטים שונים בהתפתחות החברתית של התינוק כגון נוכחות של אחים גדולים, מפגש עם זרים, דחיית סיפוקים. הוא מעיר את עינינו לגביהם ונותן טיפים איך להתמודד נכון עם כל המפגשים שחווה התינוק ואיך לעודד אצלו התנהגויות חברתיות חיוביות.
המדריך מיועד להורים לתינוקות שרוצים ללמוד להבין איך היכולות החברתיות של התינוק מתפתחות בשנה הראשונה ואיך נוכל כבר עכשיו לסייע לו לרכוש יכולות חברתיות שישמשו אותו בעתיד.
ד"ר עדה בקר – יועצת התפתחותית ומומחית להתפתחות חברתית בגיל הרך. מפקחת ומדריכה במעונות יום, במשפחתונים ובפעוטונים. מרצה בנושאי חינוך, התפתחות ופסיכולוגיה של הגיל הרך בפני אנשי מקצוע והורים. מחברת הספר "לגדל ילד חברותי" (2016) והמדריך "להיות חברותיים בחצר המשחקים" (2018). שניהם בהוצאת "ג'ינג'ר".
המדריך החדש מאת ד"ר עדה בקר "נולד להיות חברותי" זמין לרכישה בחנויות הספרים ובאתר (www.adabecker.com)
134 עמ' | 79 ₪
לא ניתן להגיב